גיא בן הינום הוא עמק עמוק וצר המפריד בין הר ציון לבין מה שמכונה "גבעת המועצה הרעה". שמו ניתן לו מ"גיבור קדום, בן הינום." הוא מוזכר לראשונה ב[יהושע 15:8]. זה היה המקום שבו היהודים עובדי האלילים שרפו את ילדיהם חיים למולך ולבעל. חלק מסוים מהעמק נקרא תופת, או "תנור האש", שם נשרפו הילדים. לאחר הגלות, כדי להראות את תיעובם למקום, הפכו היהודים את העמק הזה למקום שפיכת הפסולת של העיר, ולצורך השמדתה, כפי שמניחים, נשמרה אש דולקת שם כל הזמן.

היהודים קשרו לעמק הזה שתי רעיונות: (1) את סבל הקורבנות שנקרבו שם; ו(2) את הזוהמה וההשחתה. כך הפך העמק בתודעה הציבורית לסמל למקום מושבם של הרשעים בעתיד. הוא התחיל לסמל את הגיהנום כמקום הרשעים. "ניתן להראות באינספור דוגמאות שהיהודים הביעו את הגיהנום, או מקום הרשעים, במילה זו. המילה גיהנום [הכיווץ היווני של הינום] לא שומשה בזמן ישו בשום מובן אחר מלבד לציין את מקום העונש העתידי." על עובדה זו אין שאלה. במובן זה נעשה שימוש במילה אחת עשרה פעמים בדרשותיו של אדוננו ([מתי 23:33; לוקס 12:5; מתי 5:22] וכו').

EBD