בריכת ישראל (ידועה גם כבריכת ישראיל או בריכת ישראעין),[1] קיצור של בריכת בני ישראל, הייתה מאגר מים ציבורי הממוקם בפינה הצפון-מזרחית של הר הבית בירושלים. המבנה נחשב ככזה שנבנה על ידי הרומאים לשימוש כמאגר מים וגם להגנה על החומה הצפונית של הר הבית. המקומיים הערבים מכירים את המקום בשם זה לפחות מאז 1857.[2]

חלק מהארכיאולוגים קבעו כי הבריכה נבנתה ככל הנראה בתקופת הורדוס לשיפור אספקת המים של ירושלים.[4] אחרים מעריכים את תאריך הבנייה מאוחר יותר, בסביבות שנת 130 לספירה. דעה זו מוחזקת על ידי צ'ארלס וורן, שתיעד כי למרות שמין של חפיר חייב היה להתקיים במקום בתקופה מוקדמת מאוד, מכיוון שאין תיאור של הבריכה בכתבי יוספוס, "וזה מאוד לא סביר שהוא היה נמנע מלציין מאגר כה עצום אילו היה קיים בתקופתו", היא ככל הנראה נבנתה על ידי הקיסר הרומי אדריאנוס במהלך שיקום ירושלים.

ויקיפדיה