מרואה (/ˈmɛroʊiː/;[1] נקראת גם מרואה;[2] מדווי או בדווי במרואית; בערבית: مرواه, בתעתיק: מרואה ו-مروي, מרואי; ביוונית עתיקה: Μερόη, בתעתיק: מרואי) הייתה עיר עתיקה על הגדה המזרחית של הנילוס, כ-6 ק"מ צפונית-מזרחית לתחנת כבשיה ליד שנדי, סודאן, כ-200 ק"מ צפונית-מזרחית לחרטום. ליד האתר יש קבוצה של כפרים שנקראים בג'ראויה (בערבית: البجراوية). עיר זו הייתה בירת ממלכת כוש במשך מספר מאות שנים, החל משנת 590 לפנה"ס ועד לקריסתה במאה הרביעית לספירה. ממלכת כוש המרואית נתנה את שמה ל"אי של מרואה", שהוא האזור המודרני של בוטנה, אזור המוגבל על ידי הנילוס (מהנהר אטברה ועד חרטום), האטברה והנילוס הכחול.

ויקיפדיה