קשת טיטוס (איטלקית: Arco di Tito; לטינית: Arcus Titi) היא קשת כבוד מהמאה ה-1 לספירה, הממוקמת בויה סקרה, רומא, ממש מדרום-מזרח לפורום הרומאי. היא נבנתה בסביבות שנת 81 לספירה על ידי הקיסר דומיטיאנוס זמן קצר לאחר מותו של אחיו הבכור טיטוס כדי להנציח את האלהתו הרשמית של טיטוס או קונסקרטיו ואת ניצחונו של טיטוס יחד עם אביהם, אספסיאנוס, על המרד היהודי ביהודה. הקשת מכילה לוחות המתארים את תהלוכת הניצחון שנחגגה בשנת 71 לספירה לאחר הניצחון הרומאי שהסתיים בנפילת ירושלים, ומספקת אחת מהתיאורים העכשוויים המעטים של חפצי בית המקדש של הורדוס. היא הפכה לסמל של התפוצה היהודית, והמנורה המוצגת על הקשת שימשה כמודל למנורה המשמשת כסמל של מדינת ישראל. הקשת סיפקה את המודל הכללי לרבות קשתות ניצחון שהוקמו מאז המאה ה-16—ואולי המפורסמת ביותר היא ההשראה לקשת הניצחון בפריז, צרפת. ויקיפדיה