שדה בוקר (עברית: שְׂדֵה בּוֹקֵר, מילולית: שדה מרעה) הוא קיבוץ בנגב הדרומי של ישראל. הוא ידוע בעיקר כבית הפרישה של ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, ונמצא תחת שיפוט מועצה אזורית רמת הנגב. בשנת 2019 מנתה אוכלוסייתו 479 תושבים. חווה חקלאית גדולה או כפר קטן התקיימו כאן בתקופה האסלאמית המוקדמת, מהמחצית השנייה של המאה ה-7 ועד תחילת המאה ה-9. קיימים שרידים של עשרות מבנים, כולל מסגד לידו נמצאו מאות כתובות בערבית. הקיבוץ המודרני נוסד ב-15 במאי 1952 על ידי חיילים לשעבר, כולל יהושע כהן שרצח את שליחי האומות המאוחדות פולקה ברנדוט ואנדרה סרוט ב-1948. בשנת 1953 התפטר ראש הממשלה דוד בן-גוריון מתפקידו ועבר לקיבוץ. אף שחזר לפוליטיקה ב-1955, המשיך להתגורר בקיבוץ עד מותו ב-1973, כאשר נקבר בקרבת מקום במדרשת בן-גוריון לצד אשתו פולה בן-גוריון. בן-גוריון עבר לקיבוץ בהשראת חזונו לטפח את מדבר הנגב ולבנות את העיירות הסובבות אותו כמו ירוחם ודימונה. הוא האמין שבסופו של דבר הנגב יהיה ביתם של יהודים רבים שיעברו לישראל, והוא חשב ששדה בוקר הוא חלוץ ודוגמה למה שצריך לבוא. ביתו הפך מאוחר יותר למוזיאון. בכתביו הרשמיים בן-גוריון הרבה להרהר במאמציו להחיות את הנגב: המדבר מספק לנו את ההזדמנות הטובה ביותר להתחיל מחדש. זהו מרכיב חיוני בתחייתנו בישראל. כי בשליטה על הטבע לומד האדם לשלוט בעצמו. במובן זה, מעשי יותר ממיסטי, אני מגדיר את גאולתנו על אדמה זו. ישראל חייבת להמשיך לטפח את לאומיותה ולייצג את העם היהודי מבלי לוותר על עברה המפואר. היא חייבת להרוויח זאת—משימה שאינה קלה—זכות שניתן לרכוש רק במדבר. כשהסתכלתי היום מחלוני וראיתי עץ עומד לפניי, המראה עורר בי תחושת יופי וסיפוק אישי גדולה יותר מכל היערות שחציתי בשווייץ ובסקנדינביה. כי כל עץ במקום זה נטענו והשקינו במים שסיפקנו במחיר מאמצים רבים. מדוע אם אוהבת את ילדיה כל כך? כי הם יצירתה. מדוע היהודי מרגיש זיקה לישראל? כי הכל כאן עדיין צריך להתבצע. זה תלוי רק בו להשתתף במעשה הבריאה המיוחד הזה. העצים בשדה בוקר מדברים אליי אחרת מאשר העצים שניטעו במקומות אחרים. לא רק כי השתתפתי בנטיעתם ובתחזוקתם, אלא גם כי הם מתנה של האדם לטבע ומתנה של היהודים לקומפוסט של תרבותם. ויקיפדיה