מצבת מישע
תיאור
מצבת מישע, הידועה גם כאבן מואב, היא מצבה המתוארכת סביב 840 לפנה"ס המכילה כתובת כנענית משמעותית בשם המלך מישע ממואב (ממלכה הנמצאת כיום בירדן). מישע מספר כיצד כמוש, אל מואב, כעס על עמו ואיפשר להם להיות כפופים לממלכת ישראל, אך לבסוף כמוש חזר וסייע למישע להשתחרר מעול ישראל ולהשיב את אדמות מואב. מישע גם מתאר את פרויקטי הבנייה הרבים שלו. היא כתובה בגרסה של האלפבית הפיניקי, הקרובה לכתב העברי הקדום.
האבן התגלתה בשלמותה על ידי פרדריק אוגוסטוס קליין, מיסיונר אנגליקני, באתר דיבון העתיקה (כיום דיבאן, ירדן), באוגוסט 1868. "סחיטה" (רושם מפייר-מאשה) נלקחה על ידי ערבי מקומי בשם צ'ארלס סימון קלרמונט-גנו, ארכיאולוג שעבד בקונסוליה הצרפתית בירושלים. בשנה שלאחר מכן, המצבה נופצה למספר חלקים על ידי שבט בני חמידה, כמעשה התרסה נגד השלטונות העות'מאניים שלחצו על הבדואים למסור את המצבה כדי שתועבר לגרמניה. קלרמונט-גנו הצליח מאוחר יותר להשיג את השברים ולחברם יחד הודות לרושם שנעשה לפני הריסת המצבה.
מצבת מישע, הכתובת הכנענית האפיגרפית הגדולה הראשונה שנמצאה באזור פלסטין, הכתובת הארוכה ביותר מתקופת הברזל שנמצאה באזור, מהווה עדות מרכזית לשפה המואבית, והיא "אבן פינה של אפיגרפיה שמית" והיסטוריה. המצבה, שסיפורה מקביל, עם כמה הבדלים, לפרק בספרי מלכים בתנ"ך [מל"ב 3:4–28], מספקת מידע רב ערך על השפה המואבית ועל היחסים הפוליטיים בין מואב לישראל ברגע אחד במאה ה-9 לפנה"ס. היא הכתובת הנרחבת ביותר שנמצאה אי פעם המתייחסת לממלכת ישראל ("בית עמרי"); היא נושאת את האזכור החוץ-תנ"כי הראשון והוודאי לאלוהי ישראל, יהוה. היא גם אחת מארבע כתובות עכשוויות ידועות המכילות את שם ישראל, האחרות הן מצבת מרנפתח, מצבת תל דן ואחד ממונוליתי קורח. האותנטיות שלה הייתה שנויה במחלוקת במשך השנים, וחלק מהמינימליסטים התנ"כיים מציעים שהטקסט לא היה היסטורי, אלא אלגוריה תנ"כית. המצבה עצמה נחשבת כאותנטית והיסטורית על ידי רוב הארכיאולוגים התנ"כיים כיום.
המצבה היא חלק מאוסף מוזיאון הלובר בפריז, צרפת, מאז 1873. ירדן דורשת את החזרתה למקום מוצאה מאז 2014.
קישורים
תמונות
סרטון
Moabite Stone (Mesha Stele)
מידע מהמילון
Mesha
middle district, Vulgate, Messa.
(1.) A plain in that part of the boundaries of Arabia inhabited by the descendants of Joktan (Gen 10:30).
(2.) Heb. meysh'a, "deliverance," the eldest son of Caleb (1Chr 2:42), and brother of Jerahmeel.
(3.) Heb. id, a king of Moab, the son of Chemosh-Gad, a man of great wealth in flocks and herds (2Kings 3:4). After the death of Ahab at Ramoth-Gilead, Mesha shook off the yoke of Israel; but on the ascension of Jehoram to the throne of Israel, that king sought the help of Jehoshaphat in an attempt to reduce the Moabites again to their former condition. The united armies of the two kings came unexpectedly on the army of the Moabites, and gained over them an easy victory. The whole land was devastated by the conquering armies, and Mesha sought refuge in his last stronghold, Kir-harasheth (q.v.). Reduced to despair, he ascended the wall of the city, and there, in the sight of the allied armies, offered his first-born son a sacrifice to Chemosh, the fire-god of the Moabites. This fearful spectacle filled the beholders with horror, and they retired from before the besieged city, and recrossed the Jordan laden with spoil (2Kings 3:25-27).
The exploits of Mesha are recorded in the Phoenician inscription on a block of black basalt found at Dibon, in Moab, usually called the "Moabite stone" (q.v.).
EBD - Easton's Bible Dictionary