חוקי חמורבי הם טקסט משפטי בבלי שחובר בין השנים 1755–1750 לפנה"ס. זהו הטקסט המשפטי הארוך, המאורגן והמשומר ביותר מהמזרח הקרוב הקדום. הוא נכתב בניב הבבלי העתיק של אכדית, לכאורה על ידי חמורבי, המלך השישי של השושלת הראשונה של בבל. העותק הראשי של הטקסט חקוק על סטלה מבזלת בגובה של 2.25 מטרים.

הסטלה התגלתה מחדש בשנת 1901 באתר שושן שבאיראן של היום, לשם נלקחה כשלל שש מאות שנים לאחר יצירתה. הטקסט עצמו הועתק ונלמד על ידי סופרי מסופוטמיה במשך למעלה מאלף שנה. הסטלה נמצאת כיום במוזיאון הלובר.

בחלק העליון של הסטלה מופיעה תמונה בתבליט של חמורבי עם שמש, אל השמש הבבלי ואל הצדק. מתחת לתבליט יש כ-4,130 שורות של טקסט בכתב יתדות: חמישית מהן מכילות פרולוג ואפילוג בסגנון פואטי, בעוד ארבע החמישיות הנותרות מכילות את מה שנקרא בדרך כלל החוקים. בפרולוג, חמורבי טוען שקיבל את שלטונו מהאלים "כדי למנוע מהחזקים לדכא את החלשים". החוקים הם קזואיסטיים, מבוטאים כמשפטי תנאי "אם... אז". תחום החוקים רחב, כולל לדוגמה, חוק פלילי, חוק משפחה, חוק רכוש וחוק מסחרי.

חוקרים מודרניים הגיבו לחוקי חמורבי בהערצה על ההוגנות הנתפסת שלהם ועל הכבוד לשלטון החוק, ועל המורכבות של החברה הבבלית העתיקה. הייתה גם הרבה דיון על השפעתם על חוקי משה. חוקרים זיהו במהירות את עקרון "עין תחת עין" המשותף לשתי האוספים. הדיון בין אשורולוגים מאז התמקד בכמה היבטים של הקוד: מטרתו, עקרונותיו הבסיסיים, שפתו ויחסו לאוספי חוקים קודמים ומאוחרים יותר.

למרות חוסר הוודאות סביב נושאים אלה, חמורבי נחשב מחוץ לאשורולוגיה כדמות חשובה בהיסטוריה של החוק והמסמך כקוד משפטי אמיתי. בקפיטול האמריקאי יש דיוקן תבליט של חמורבי לצד מחוקקים היסטוריים אחרים. ישנם העתקים של הסטלה במוסדות רבים, כולל במטה האומות המאוחדות בניו יורק ובמוזיאון פרגמון בברלין.

ויקיפדיה