ירמיהו
תיאור
ירמיהו - איש אמיץ
כדי להבין את ירמיהו, עלינו להבין את עמו, את מסריו ואת בעיותיו. יש לו מסרים חשובים רבים לדורו והוא מזהיר אותם בלהט מפני חורבן מתקרב. בהשוואה לישעיהו, עם זאת, הוא מציע מעט תקווה לשיקום עתידי. בזמנו, במיוחד לאחר מותו של יאשיהו, הדין הוא בלתי נמנע. במאמץ להחזיר את דורו לאלוהים, ירמיהו מתמקד בעיקר בנושאים של זמנו. ירמיהו, שבמשך ארבעים שנה של קיומה הלאומי של יהודה כמלכות הביא מסרים חיוניים לעם, מדבר על חוויותיו האישיות יותר מכל נביא אחר בתנ"ך.
ארבעים שנות שירות
בערך בזמן שמנשה הכריז על הולדת יורש העצר יאשיהו, הולדת ירמיהו בענתות עברה כמעט בלי תשומת לב. ירמיהו גדל בכפר ארבעים וחמשה קילומטרים צפונית-מזרחית לבירה ולכן היה מכיר היטב את האירועים שטלטלו את ירושלים.
יאשיהו הפך למלך בגיל שמונה כאשר אמון נהרג (640 לפנה"ס). במשך שמונה שנים, המלך בן השש-עשרה דאג בבירור לציית לאלוהים. לאחר ארבע שנים נוספות, יאשיהו נקט בצעדים ראשונים חיוביים לטיהור העם מעבודת אלילים. בירושלים ובערים אחרות משמעון בדרום ועד נפתלי בצפון, הושמדו מקדשים ומזבחות לאלים זרים. כצעיר שעדיין לא בן עשרים, יאשיהו שמע שיחות רבות בביתו הכהני על הקנאות הדתית של המלך החדש.
במהלך הרפורמה הלאומית הזו, בערך בשנת 627 לפנה"ס, ירמיהו נקרא לשירות נבואי. פרק 1 אינו מתעד היכן היה בזמן זה או כיצד נקרא. בניגוד לחזון המפואר של ישעיהו או לנבואה המפורטת של יחזקאל, הקריאה של ירמיהו ראויה לציון בשל פשטותה. עם זאת, ירמיהו היה מודע היטב לכך שאלוהים קרא לו להיות נביא. קריאה זו מאושרת בשתי חזיונות פשוטים. ענף שקד סימל את הוודאות שבה יתגשם דבר הנבואה, וסיר רותח המחיש את טבע המסר שלו. ירמיהו הבין שהוא יעמוד בפני התנגדות חזקה, אך אלוהים גם הבטיח לו שהוא ייתן לו את הכוח להדוף כל התקפה ושהוא יציל אותו במקרה של סכנה.
296 התנ"ך מדבר
ז.
טבלת זמנו של ירמיהו
650 — לידתו של ירמיהו - תאריך משוער
648 — לידתו של יאשיהו
641 — עליית אמון לכס דוד
640 — עליית יאשיהו
632 — יאשיהו מתחיל לחפש את אלוהים
628 — יאשיהו מתחיל ברפורמה
627 — קריאתו של ירמיהו לשירות נבואי
626 — עליית נבופלאסר לכס בבל
622 — מציאת ספר התורה במקדש - חגיגת הפסח
612 — נפילת נינוה
610 — חרן נכבשת על ידי הבבלים
609 — יאשיהו נהרג - שלטון של שלושה חודשים של יהואחז הצבא האשורי-מצרי נוטש את המצור על חרן ועובר לקרכמיש יהויקים מחליף את יהואחז ביהודה
605 — בתחילת השנה, המצרים מכרכמיש בקורמתי מנצחים את הבבלים הבבלים בקרב מכריע מנצחים את המצרים בקרכמיש גלות ראשונה של יהודה - יהויקים נשבע אמונים לבבל עליית נבוכדנצר לכס בבל
601 — קרב לא מכריע של הבבלים עם המצרים
598 — יהויקים מת - מצור על ירושלים
597 — לאחר שלטון של שלושה חודשים יהויכין נשבה גלות שנייה - צדקיהו מלך
588 — 15 בינואר מתחיל המצור על ירושלים עליית אפריס לכס מצרים
586 — 19 ביולי הבבלים נכנסים לירושלים 15 באוגוסט המקדש נשרף גדליהו נהרג - הגירה למצרים
פרק 19 297
מהשמונה עשרה השנים הראשונות (627-609) של שירות ירמיהו, אנו לומדים מעט מהרשומות המקראיות. לא הנביא עצמו ולא ההיסטוריונים בני זמנו מזכירים אם הוא היה מעורב בפומבי ברפורמה של יאשיהו, שהחלה בשנת 628 והגיעה לשיאה עם הפסח בשנת 622. כאשר נמצא ספר התורה במקדש, לא היה זה ירמיהו שפרש אותו למלך, אלא הנביאה חולדה. עם זאת, מההצהרה הפשוטה שירמיהו ספד למותו של יאשיהו בשנת 609 [דבה"ב 35:25] ומהעניין הדתי שחלקו הנביא והמלך, אנו יכולים להניח באופן הגיוני שירמיהו תמך באופן פעיל ברפורמה של יאשיהו.
קשה לקבוע בדיוק בכמה מנבואות ירמיהו, המתועדות בספרו, משתקפת תקופת יאשיהו. כתב האישום של ישראל על נטישת האמונה [יר 2:6] מתוארך בעיקר לשנים הראשונות של שירותו. אף על פי שההמונים טרם השתתפו בהתעוררות הלאומית באותה תקופה, סביר להניח שבמהלך שלטונו של יאשיהו, ירמיהו נתקל בהתנגדות מינימלית.
למרות שהבעיות הלאומיות, הקשורות להתערבויות אשוריות בפוליטיקה הפנימית של יהודה, נדחקו לרקע ויהודה נהנתה מעצמאות יוצאת דופן תחת יאשיהו, ההתפתחויות באזור החידקל-פרת נצפו במתח בירושלים. האופטימיות הקשורה לרפורמה של יאשיהו ללא ספק הקלה על הפחד שהבבלים יעלו לשלטון במזרח. הידיעה על נפילת נינוה בשנת 612 התקבלה ככל הנראה ביהודה והובנה כסיום ההתערבויות האשוריות בפוליטיקה של יהודה. עם זאת, הפחד מעליית הכוח האשורי הניע את יאשיהו לעצור את המצרים במגידו (609 לפנה"ס) ולמנוע מהם לסייע לאשורים הנסוגים לפני הצבא הבבלי המתקדם.
מותו הפתאומי של יאשיהו סימן נקודת מפנה קריטית באירועים עבור יהודה ובאופן אישי עבור ירמיהו. בעוד שהנביא ספד לאובדן מלך ירא שמים, העם נפל לתוך מערבולת של סכסוכים בינלאומיים. יהואחז שלט רק שלושה חודשים ונפל בידי המצרי נכו. נכו אז הציב את יהויקים על כס דוד בירושלים. השינוי הפתאומי באירועים לא רק הותיר את ירמיהו ללא תמיכה פוליטית, אלא גם חשף אותו למזימות חסרות הרחמים של מנהיגים סוררים שנהנו מחסדו של יהויקים.
השנים הקריטיות ביותר 609-586 אינן ניתנות להשוואה עם כל תקופה אחרת בתנ"ך. מבחינה פוליטית, השמש שקעה על העצמאות הלאומית של יהודה, והסכסוכים הבינלאומיים, שבסופו של דבר הביאו את ירושלים לחורבן, הטילו צללים קטלניים על יהודה. בתחום הדתי, פשעים ישנים שיאשיהו חיסל חזרו תחת יהואחז. לאחר הלוויית יאשיהו, אלילים כנעניים, מצריים ואשוריים הוחזרו למקומותיהם הישנים. ירמיהו הזהיר ללא פחד וללא לאות את העם מפני הקטסטרופה המתקרבת. עם זאת, עמו רדף אותו כי הוא שירת אומה סוררת בהנהגה חסרת יראת שמים. בהשוואה לסבל המתמשך והחרדה שירמיהו סבל בזמן ששירת בקרב עם שאומתו התפרקה, מוות של קדוש מעונה היה יכול להיות הקלה עבור ירמיהו. במקום להקשיב למסר שהנביא הביא להם מאלוהים, העם רדף את הנביא.
298 התנ"ך מדבר
יהודה הוכתה במשבר אחר משבר עד שכמעט הובאה לחורבן, אך איש לא שם לב לאזהרות ירמיהו. שנת 605 לפנה"ס סימנה את תחילת גלות בבל של חלק מאזרחי ירושלים, אך יהויקים נשבע אמונים לבבלים התוקפים. במאבק המצרי-בבלי, שנמשך בשנים הנותרות לשלטון יהויקים, יהויקים עשה טעות קטלנית: הוא מרד בנבוכדנצר, מה שהחיש את המשבר של 598-597. לא רק ששלטונו של יהויקים הסתיים פתאום עם מותו, אלא שבנו יהויכין וכעשרת אלפים מאזרחי ירושלים המובילים נלקחו לגלות. העיר שמרה רק על מראית עין של קיום לאומי כי השלטון היה בידי מעמדות חברתיים נמוכים יותר בראשות מלך בובה, צדקיהו.
המאבק הדתי והפוליטי נמשך עוד עשר שנים, ותקוותיה הלאומיות של יהודה התפוררו. אף על פי שצדקיהו התעניין מדי פעם בעצת ירמיהו, הוא נכנע בעיקר ללחץ של המפלגה הפרו-מצרית בירושלים, שתמכה במרד נגד נבוכדנצר. כך, ירמיהו סבל יחד עם העם במהלך המצור האחרון על ירושלים. הנביא הנאמן ראה במו עיניו את התגשמות הנבואות שנאמרו פעמים רבות על ידי נביאים לפניו. לאחר ארבעים שנה של אזהרה סבלנית, ירמיהו היה עד לתוצאה האכזרית: ירושלים נותרה בחורבות מעשנות, והמקדש הושטח לקרקע.
ירמיהו עמד בפני התנגדות חזקה יותר ואויבים רבים יותר מכל נביא אחר בתנ"ך. שים לב כיצד הוא סבל עבור המסרים שניבא. כאשר שבר כד חרס בהתכנסות ציבורית של כהנים וזקנים בעמק הנום, הוא נעצר בחצר המקדש. הכהן פשחור היכה אותו ושם אותו במ stocks [יר 19-20]. בהזדמנות אחרת, הוא הכריז בחצר המקדש שהמקדש יושמד. הכהנים והנביאים קמו נגדו בהמוניהם ודרשו את הוצאתו להורג. אחיקם ושרים אחרים הגנו עליו והצילו את חייו, אך יהויקים במקום זאת שפך את דמו של אוריה, נביא אחר שהכריז על אותה נבואה [יר 26:1 ואילך].
באישיותו של חנניה, ירמיהו נתקל בנביא שקר [יר 28]. ירמיהו לובש בפומבי עול עץ, המסמל גלות בבל. חנניה שובר אותו ממנו ומכחיש את המסר. ירמיהו נסוג זמנית אך לאחר מכן מופיע מחדש כדובר ה'. בהתאם לנבואתו, חנניה מת בסוף השנה.
בירושלים ובקרב הגולים בבבל, נביאים אחרים התנגדו לירמיהו ולנבואותיו [יר 29]. ביניהם היו אחאב וצדקיהו, שהסיתו את הגולים לפעול נגד עצתו של ירמיהו ולא להתיישב ולהתכונן לשבעים שנה בגלות. אחד הגולים, שמעיה, אף כותב לצפניה ולכהנים אחרים בירושלים להאשים ולכלוא את ירמיהו. קטעים אחרים משקפים את התנגדותם של נביאים שונים ללא שם.
אפילו אנשי עירו פנו נגד ירמיהו. הדבר משתקף באזכורים קצרים ב[יר 11:21-23]. תושבי ענתות איימו על ירמיהו במוות אם לא יפסיק לנבא בשם ה'. פרק 19 299 לבסוף, בין אויביו היו גם מנהיגי העם. בין חוויותיו של ירמיהו, העימות עם יהויקים ידוע היטב. יום אחד ירמיהו שלח ל
מפה
מידע מהמילון
Jeremiah
raised up or appointed by Jehovah.
(1.) A Gadite who joined David in the wilderness (1Chr 12:10).
(2.) A Gadite warrior (1Chr 12:13).
(3.) A Benjamite slinger who joined David at Ziklag (1Chr 12:4).
(4.) One of the chiefs of the tribe of Manasseh on the east of Jordan (1Chr 5:24).
(5.) The father of Hamutal (2Kings 23:31), the wife of Josiah.
(6.) One of the "greater prophets" of the Old Testament, son of Hilkiah (q.v.), a priest of Anathoth (Jer 1:1; 32:6). He was called to the prophetical office when still young (Jer 1:6), in the thirteenth year of Josiah (B.C. 628). He left his native place, and went to reside in Jerusalem, where he greatly assisted Josiah in his work of reformation (2Kings 23:1-25). The death of this pious king was bewailed by the prophet as a national calamity (2Chr 35:25).
During the three years of the reign of Jehoahaz we find no reference to Jeremiah, but in the beginning of the reign of Jehoiakim the enmity of the people against him broke out in bitter persecution, and he was placed apparently under restraint (Jer 36:5). In the fourth year of Jehoiakim he was commanded to write the predictions given to him, and to read them to the people on the fast-day. This was done by Baruch his servant in his stead, and produced much public excitement. The roll was read to the king. In his recklessness he seized the roll, and cut it to pieces, and cast it into the fire, and ordered both Baruch and Jeremiah to be apprehended. Jeremiah procured another roll, and wrote in it the words of the roll the king had destroyed, and "many like words" besides (Jer 36:32).
He remained in Jerusalem, uttering from time to time his words of warning, but without effect. He was there when Nebuchadnezzar besieged the city (Jer 37:4; 37:5), B.C. 589. The rumour of the approach of the Egyptians to aid the Jews in this crisis induced the Chaldeans to withdraw and return to their own land. This, however, was only for a time. The prophet, in answer to his prayer, received a message from God announcing that the Chaldeans would come again and take the city, and burn it with fire (Jer 37:7; 37:8). The princes, in their anger at such a message by Jeremiah, cast him into prison (Jer 37:15etc.; 38:1-13). He was still in confinement when the city was taken (B.C. 588). The Chaldeans released him, and showed him great kindness, allowing him to choose the place of his residence. He accordingly went to Mizpah with Gedaliah, who had been made governor of Judea. Johanan succeeded Gedaliah, and refusing to listen to Jeremiah's counsels, went down into Egypt, taking Jeremiah and Baruch with him (Jer 43:6). There probably the prophet spent the remainder of his life, in vain seeking still to turn the people to the Lord, from whom they had so long revolted (Jer 44:1etc.). He lived till the reign of Evil-Merodach, son of Nebuchadnezzar, and must have been about ninety years of age at his death. We have no authentic record of his death. He may have died at Tahpanhes, or, according to a tradition, may have gone to Babylon with the army of Nebuchadnezzar; but of this there is nothing certain.
EBD - Easton's Bible Dictionary